פרק 142 | להקה מגומי | פרק 4 - אנשי שום מקום

<p>בפרק הרביעי בסדרה &#39;להקה מגומי&#39; על האלבום ראבר סול, נמשיך להקליט עם הביטלס את האלבום המופתי ומשנה הקריירה שלהם.<br>בפתח הפרק עומד נושא הבי סייד שצריך להתלוות לסינגל הבא של הביטלס שהיה ברור שעומד להיות &quot;דיי טריפר&quot; אבל כשהוקלט השיר &quot;ווי קאן וורק איט אאוט&quot; החל לעלות וויכוח בין ג&#39;ון לפול לגבי זהותו של השיר המוביל בסינגל החדש. הפתרון הסמנטי הגיע אבל חשף גם לראשונה &#39;קרע קל&#39; בניהם.<br>בתקופה הזו ג&#39;ון החל להרגיש שהוא הופך לאדם שמנותק מעצמו האמיתי והופך ל&#39;איש שום מקום&#39; שחי אי שם בבית בקנווד שהפך להיות &#39;ארץ שום מקום&#39;.<br>את המחשבות שלו הוא ביטא בשיר שבו חוץ מכתיבה מרגשת שהתחברה מאוד לשירים האישים שהוא כתב בתקופה הזו כמו &quot;הלפ&quot;ו &quot;אין מיי לייף&quot;. בהקלטה של השיר באולפן נעשו מאמצים כבירים לצאת מהתבנית הבנאלית ולעשות את הדברים אחרת, הן בגזרת הקולות והן בעבודת הגיטרות.<br>בין לבין הביטלס מתכנסים בביתו של ג&#39;ון יחד עם הצלם רוברט פרימן, מה שמניב את התמונה האלומותית לעטיפת האלבום ועל הדרך גם את שמו הסופי של האלבום אחרי כמה שמות שנשקלו.<br>את שיר ה&#39;תלונה&#39; הישיר שלו על היחסים ההולכים ומתדרדרים עם בת זוגו ג&#39;יין אשר, &quot;אני מסתכל דרכך&quot; פול הביא לאולפן והביטלס ניסו &#39;לתקוף&#39; אותו בדרך שונה ולא מוצלחת במיוחד.<br>אחרי הפסקה קלה כדי לקבל תארים מהמלכה בארמון בקינגהאם, הם חוזרים לאולפן כדי להכשל איתו שוב. רק ב&#39;זמן הפציעות&#39; ממש בסוף ההקלטות של האלבום השיר הזה מצליח להיות מוקלט ולהכנס לאלבום.</p>