199. רות מרגלית

<p>המאמרים <strong>בספרה של רות מרגלית ״בבטן הלווייתן״</strong>, שעתיד לראות אור ממש בימים אלה, מציירים תמונה מטרידה מאוד של החברה בישראל. אלה פרופילים של דמויות שכולנו מכירים, לטובה ולרעה, והם ראו אור לאורך שנים בכתבי העת שבהם התפרסמו כתבותיה, ובהם הניו יורקר והניו יורק טיימז. רות בחרה לסיים את המקבץ הזה בדיוקן עצמי, שהיא העניקה לו את הכותרת ״חסרת אם״. <strong>אמה, הפילוסופית עדנה אולמן-מרגלית</strong>, מתה לפני שש עשרה שנה, ואף שמאז רות עצמה הפכה לאם, ההגדרה הזו נשארת עבורה מהותית מאוד והשנה, לדבריה, זרועה במוקשים קטנים: יום ההולדת של אמאשעצר בגיל 64, היום בו התברר שהשיעול המעצבן הוא בעצם סימפטום של מחלה סופנית וכמובן יום מותה, ארבעה חודשים ועשרה ימים לאחר שאובחנה. ״אנשים אומרים שהזמן מרפא הכול״, אומרת רות, ״אז נכון שהכאב מתקהה מעט בקצוות, כמו סכין שזקוקה להשחזה״, אבלמצד שני ״איך ניתן לעכל את העובדה שהזמן עצמו רק ירחיק ביני לבין אמא שלי עוד ועוד?״</p><p> </p><p><a href="https://www.facebook.com/Lifeanddeathpod">⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠</a> (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   </p><p>את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. </p><p>Logo: <a href="https://lironcohenart.com/">⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠</a></p><p>Music: Woke Up This Morning, by <a href="https://freemusicarchive.org/music/till-paradiso">⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠</a></p><p></p>