האיש שחזה את חזרת כל החטופים — 5 התובנות של משה אשכנזי וההתפתחויות הקרובות באזור

<p>נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי <strong>Follow</strong> ותפרגנו ב-<strong>5 כוכבים</strong>. </p><p>זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.</p><p><br></p><p>משה אשכנזי הוא אנליסט גיאופוליטי ויועץ אסטרטגי. פרשן עצמאי לענייני המזרח התיכון וביטחון לאומי, המופיע בתדירות גבוהה בערוצי הטלוויזיה — בהם i24 / ערוץ 24 וכאן 11 — ומשמש יועץ אסטרטגי לחברות בינלאומיות.</p><p><br></p><p>מגדיר את עצמו כבלתי-תלוי פוליטית: בעברו השתייך למחנה רבין במפלגת העבודה ותמך בהסכמי אוסלו — עמדות שמהן חזר בו עם השנים. </p><p><br></p><p>את הניתוח שלו הוא מנהל כאזרח פרטי, וכתיבתו ברשת צברה קהל עוקבים שהפך אותו לקול ניתוחי מבוקש. ידוע בכמה תחזיות שהתממשו לדבריו: חזרת כלל החטופים, הישארות ישראל ברצועת 8–10 ק&quot;מ בדרום לבנון, כיבוש החרמון והמורדות המזרחיים של רמת הגולן, והקריטיוּת של מצר הורמוז לסוגיית הגרעין.</p><p>התובנות העיקריות מהפרק</p><p>1</p><p>ההסכם עם לבנון — אפס צבאי, מהפכה מדיניתחיזבאללה לא פורק ואף תשתית לא נהרסה, ולכן צבאית התוצאה אפס. אבל מדינית זה משנה משחק: מדינת לבנון הלגיטימית הכירה בכך שאין לה ריב עם ישראל, וסימנה את חיזבאללה כארגון זר — ובכך נתנה לישראל אישור לגיטימי לפעול נגדו. ישראל יושבת על שטח שולט, בלי לחץ מדיני ובלי אוכלוסייה שתסמן אותה ככובשת. ההסכם משולש (בחסות אמריקאית) ובלתי הפיך.</p><p>2</p><p>מצר הורמוז הוא לב העוצמה של איראן — והעולם מפרק אותוהורמוז הוא בסיס הביטחון הלאומי האיראני כבר 47 שנה — היכולת להחזיק את כלכלת העולם כבת ערובה. עיראק, סעודיה, האמירויות וכווית בונים צינורות עוקפים, ונפט ונצואלה חוזר לשוק. ככל שנשחקת חשיבות המצר, נשחקת עוצמתה האסטרטגית של איראן.</p><p>3</p><p>ההסכם הגרעיני הוא &quot;הסכם בין שקרנים&quot;אף צד לא מתכוון לקיים אותו במלואו. המטרה האמיתית של טראמפ — להוריד את מחיר הנפט לפני בחירות האמצע. אחרי הבחירות, אם איראן תתחמק, יחזרו המצור והסנקציות, וישראל תמשיך לפעול. אשכנזי מעריך שבסוף איראן לא תגיע לגרעין: העולם כבר לא נאיבי, ואחרי 24 שנות השקעה אין לה מה להראות.</p><p>4</p><p>סדר אזורי חדש — חופש פעולה, אך קרא את היריבים ברב-ממדיות. </p><p>ישראל חיסלה הנהגות של איראן, חיזבאללה וחמאס ותקפה בביירות, דמשק, טהראן ודוחא — ואף מדינה ערבית לא ביטלה הסכם. </p><p>אבל את היריבים צריך לקרוא במורכבות: טורקיה היא הג&#39;וקר המסוכן (חברת נאט&quot;ו שרוצה F-35 שעלולים לנטרל את עליונות האוויר), ומצרים מצטיירת כאיום סמוי עם עודף כוחות ומאגרי דלק בסיני.</p><p>5</p><p>אל תהמרו הכול על ארה&quot;ב — גוונו והישארו בחזית הטכנולוגית</p><p>ישראל בנתה את ביטחונה על הברית האמריקאית, אך ארה&quot;ב עשויה להשתנות. </p><p>האסטרטגיה: להעמיק תלות הדדית, לגוון בעלות ברית (הודו, קוריאה, גרמניה, יוון-קפריסין, מסדרונות כלכליים), ובעיקר להוביל בAI, קוונטום, סייבר ולייזר (&quot;מגן אור&quot;) — שם היתרון הישראלי הוא קפיצות מדרגה בעוד האויב מתקדם אינקרמנטלית.</p><p><br></p><p>השורה התחתונה</p><p>המלחמה יצרה לישראל הזדמנות אסטרטגית נדירה — עליונות צבאית וחופש פעולה חסרי תקדים.</p><p> אבל הדומיננטיות הזו תיוותר ריקה אם לא יומרו ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים מתמשכים, ואם לא תילקח אחריות כנה על &quot;הקונספציה&quot; בת 20 השנה שהובילה ל-7 באוקטובר — לא של פוליטיקאי אחד, אלא של חברה שלמה (כולל אשכנזי עצמו, שבא ממחנה אוסלו).</p><p><br></p><p>&quot;כולנו הכרנו בטעות — ועכשיו האחריות הגדולה ביותר היא לתקן אותה יחד.&quot;</p><p>צפיה מחכימה!</p>