תחרה על פחם | אגי משעול: ההומור הוא רק מה שרואים, מתחתיו יש שריפה

<p>בפרק 38 אני מארח את אגי משעול, לרגל צאת ספרה החדש <strong>נשל</strong> ספר שמשיל עור פיזי, פנימי ומדיני בבת אחת. דיברנו על מה זה בעצם להגיד &quot;אני משוררת&quot; ועל ההתחייבות שמסתתרת באמירה הזאת; על טקס הבוקר שלה  קפה, סיגריה ומחברת  ועל &quot;בצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך&quot; כדרך חיים; על ההומור שלה, שהוא לדבריה רק תחרה על פחם; על שירת מלחמה, על השיר &quot;ממ&quot;ד&quot; ועל התשובה של לאה גולדברג לשאלה למה משוררת לא כותבת על המלחמה; על העצים בחצר שלה ועל השיחים בשולי הדרכים שאף אחד לא מסתכל עליהם; ועל הספר הראשון שהוציאה כחיילת, אספה מכל מקום שיכלה והשמידה. בדרך גם עמיחי, גורי, יואל הופמן, חילזון אחד, וההצלחה המפתיעה שלה בגרמניה דווקא עכשיו. </p>