ערב ראש השנה - השופר המהפך שבלב

<p>הרב קשתיאל לערב ראש השנה התשפז - השופר המהפך שבלב</p><p>אנחנו זוכים בראש השנה לתיאור מאוד עוצמתי של מעמד הר סיני. אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני, מהשמיים השמעתם קולך, קולות וברקים. מופע מאוד מאוד מרשים יש בתפילה ואנחנו בעיקר מדברים על מעמד הר סיני. כל השופרות מתמקדים במעמד הר סיני, למרות שאנחנו לא בחג מתן תורה עכשיו. חג מתן תורה יהיה רק בשבועות. נשאלת השאלה מדוע צריך את התיאור הזה עכשיו. למה היה צריך קול שופר במעמד הר סיני? הרי אם באים לתת תורה תיתן את עשרת הדיברות, למה נחוץ קול שופר חזק מאוד? אנו רואים בתנ"ך במקומות רבים שמטרת השופר היא לגרום לאנשים לצאת מהמקום שהם נמצאים בו ולהיאסף ביחד. אהוד בן גרא, אחרי שהוא הורג את עגלון מלך מואב, בורח להר אפרים ותוקע בשופר לאסוף את כל שבט אפרים. כולם באים, למרות שלכל אחד בוודאי היו את העניינים הפרטיים שלו. אותו דבר קורה אצל גדעון, ורוח השם לבשה את גדעון והוא תוקע בשופר לשבט מנשה וכל השבט נאסף אחריו. גם בספר יואל נאמר: תיקעו שופר בציון, האספו, תאספו את הזקנים ואת הצעירים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. כשיש תקיעת שופר כולם עוזבים את העניינים שלהם, עוזבים הכל ונאספים. ביום ההוא ייתקע בשופר גדול ובאו העובדים והנידחים להשתחוות להשם בהר הקודש. תקיעת השופר מטרתה לגרום לאדם לעזוב את המקום שהוא נמצא בו. אדם צריך לצאת מהבית שלו, מהמקום שהוא רגיל להיות בו, מאזור הנוחות שלו ומהשגרה. צריך לעזוב את הקרקע הבטוחה והיציבה, לעזוב ולעקור. המהר"ל מסביר שהאיסוף הזה הוא יציאה לחירות, כי האדם תמיד נמצא במקום הנוח לו, והמקום הנוח הזה הוא לעיתים ככלא. כשאדם מסתגר הוא רגיל להיות במקום שנוח לו שם. בשנת היובל השופר מוציא את העבדים. הם צריכים לצאת מהמסגר הנפשי שלהם. השופר הוא קריאה אדירה לצאת החוצה ולעזוב את המקום הקבוע מיד. עכשיו, בעונה הזאת בסתיו, יחרשו את השדות ויזרעו את התבואה כי עוד רגע ירד הגשם. לפני היורה חורשים וזורעים. אם יזרעו ולא יחרשו, לא יצמח שום דבר ובקיץ לא יהיה מה לקצור. הכל תלוי בחריש, והחריש הוא טלטלה. יש כאן קרקע בטוחה שנוח לעמוד עליה והתרגלנו אליה, אך צריך לבוא ולהרוס את הקרקע, לפצוע אותה, לשבור אותה ולעשות בה תלמים ורגבים. שדה חרושה היא מקום שלא נוח ללכת בו, אבל עכשיו צריך לצאת ולהפוך אותה. השופר הוא פעולת חרישה. צריך לשבור שברים, תרועה, לפורר את הקרקע ולשדד את האדמה. רק אם נהפוך את האדמה יהיה אפשר לזרוע זרעים, ורק אז בחג הקציר נוכל לקצור תבואה. מתן תורה הוא בשבועות, אבל השופר הוא עכשיו. אם לא יהיה שופר היום לא יהיה מה לקצור בחג השבועות. אנו מזכירים היום את מתן תורה ואומרים שהוא יפתח ליבנו בתורתו ולא ניגע לריק. אם השם יבוא לתת תורה ולא יהיה שופר, אנשים יישארו בבית והתורה תתאים את עצמה לאזור הנוחות שלהם. צריך לצאת, לעזוב, לשבור ולנפץ את הכל ולהיאסף. כשיש חריש עמוק התורה תיקלט בלבבות ובחג הביכורים נוכל לשמוח ולהביא קציר להשם. הקריאה של השופר מטלטלת אותנו וגורמת לחריש פנימי, ועדיף שהשופר יטלטל אותנו מאשר טלטלות אחרות. רש"י על ספר יואל אומר: קרעו לבבכם ולא בגדכם. הקדוש ברוך הוא מעדיף שנקרע את הלב כדי שלא נצטרך לקרוע את הבגדים. אני רוצה שהטלטלה של השופר תפתח לכם את הלב ותעשה בו קרע פנימי במקום קרע של אבלות. השופר פותח את ליבנו לאהבתו ויראתו של השם ולעשות רצונו בלבב שלם. בזה לא נצטרך קרעים בבגדים, אלא רק ברית מילה בלב. השנה עצמה יש לנו ברית מילה יחד עם השופר. מובא במשנה ברורה סיפור על מוהל שתקע בשופר כשדם הברית בפיו כדי לחבר את דם הברית עם התקיעה. תקיעת השופר היא ברית מילה ללב, להסיר את הערלה ולעשות חריש עמוק. בזכות פסוקי השופרות והתקיעות, החריש המתוק והמשמח הזה יביא רק ברכה לישראל ושנה מלאה בשמחות, ישועות ונחמות. שנזכה כולנו לאור חדש על ציון תאיר. שנה טובה.</p>