פרק 72 | החיים כריטריט עם יובל אידו טל

חלקנו מכירים את הרגע עם סיום הריטריט, בו מגיעים למפתן הדלת. ביציאה מהאולם, בכניסה אל הרכב, ביציאה אל הדרך או בהגעה הביתה - מתישהו, פג הקסם. אנחנו חוזרים אל חיי היום יום הרגילים. אל הקצב הרגיל, המהיר לאין שיעור מהקצב בריטריט, גס יותר, קשוב פחות. האם הפער הזה בכלל נחוץ? האם ייתכן שריטריט יהיה עם איכות יומיומית יותר, ושהיומיום יהיה עם איכות שתהיה דומה יותר לריטריט? האם הם חייבים בכלל להיות שניים? פרק מיוחד כחלק מסדרת המפגשים השנתית ״חיי אימון״.