רמב"ם: שלושה פרקים-שאר אבות הטומאה - פרקם ט"ו -י"ז

<p><strong>רמב&quot;ם: שלושה פרקים-שאר אבות הטומאה - פרקם ט&quot;ו -י&quot;ז.</strong></p><p>פרקים ט&quot;ו עד י&quot;ז עוסקים בהרחבה בדיני ספקות הנוגעים לטומאה וטהרה. הכלל המרכזי קובע כי ספק טומאה שאירע ברשות הרבים נחשב לטהור, ואילו ספק שאירע ברשות היחיד נחשב לטמא. עם זאת, החמרה זו ברשות היחיד תקפה רק כאשר מעורב בספק אדם בר-דעת שניתן לתחקרו ולברר עמו (&quot;דעת להישאל&quot;), אך אם מדובר באדם ללא דעת (כגון חרש, שוטה וקטן) או בכלים, צמחים ובעלי חיים, הספק נותר טהור גם ברשות היחיד. בנוסף, קובע הרמב&quot;ם כי ספקות הנוגעים לוולדות טומאה שנקבעו מדברי סופרים (מדרבנן) נחשבים לטהורים, ומפרט שורת מקרי בחינה מורכבים של טומאות שהתגלו בדיעבד (כמו שרץ שנמצא בכלים, בעיסה, בפירות או מתחת למים), שבהם הפסיקה נשענת על מצב החפץ בשעת מציאתו, על חזקות קבועות, ועל הכלל ההלכתי שלפיו יש ללכת תמיד אחר הרוב במקרי ספק של הימצאות טומאה.</p>