למה אנחנו בורחים מפוליטיקה | הפסיכולוגיה של הבחירות עם יהודית כץ | חושבים טוב 214

יש לי וידוי.

אני לא יודעת למי אצביע בבחירות הקרובות.

בכל פעם שמישהו שואל אותי, ״נו, אז למי את מצביעה?״, יש לי רצון עמוק פשוט-להחליף-נושא.

כבר שנים שאני מרגישה שהשיחה על פוליטיקה היא פחות שיחה ויותר מבחן: תעני נכון כדי שנדע אם את משלנו. חוץ מזה, אנשים סביבי נשמעים בטוחים מאוד בעצמם בבחירה שלהם, ואני חושבת: רגע, איך אתם יודעים? קראתם את כל המצעים, בדקתם את העובדות, או שאתם פשוט ב - ״נכון,לא נכון- חרטט בביטחון״?

הפרק הזה הוא פרק סולו (אני עצמי ואנוכי. אמיץ, אמאלה) שבו יצאתי ל״טיפול בחירות״ כדי להבין לעומק את הפסיכולוגיה והביולוגיה של הימנעות מפוליטיקה; למה שיחות פוליטיות מאיימות עלינו כל כך, ואיך ההימנעות הזאת מחמירה עם הזמן? ומה קורה לנו במוח כשהדעה הפוליטית מעידה על הזהות שלנו, על מי שאנחנו?

האם באמת הפכנו בישראל למקוטבים יותר? (התשובה מפתיעה).

הפרק הזה ייקח אתכם למסע על הקשר בין כדורגל לפוליטיקה (כן, יש כזה), למה שקורה במוח ובגוף ברגע שמישהו רק מתחיל לידכם שיחה פוליטית. נבין יחד למה אינטליגנציה לא מחסנת אותנו מההטיות הכי קשות? איך אנחנו הופכים להיות עורך הדין הראשי של ״המחנה״ ואיך זה משפיע אפילו על הדרך שבה אנחנו מפרשים נתונים אובייקטיביים, ועל הסיכוי שלנו תכלס ללכת ולהצביע (ברור שאתם מצביעים, נכון?).

אם גם אתם נמנעים ומתכווצים משיחות פוליטיות, מרגישים שהפכנו בישראל למקוטבים יותר (האם זה נכון? התשובה תפתיע אתכם) ומרגישים שאתם לא יודעים מספיק כדי לדבר או לא מוצאים מפלגה ש״מייצגת אתכם״ - תקשיבו לפרק הזה.

השירים המופיעים בפרק

יושב על הגדר - אריק איינשטיין ויצחק קלפטר

אז למה לי פוליטיקה עכשיו - משינה

שירת הסטיקר - הדג נחש