פרק 151 | מוזיקה במהירות הקול | ספיישל על האלבום ווינגז במהירות הקול

<p>בפרק 151 אני מציין (באיחור קל) 50 שנה ל Wings at the Speed of Sound אלבום הסולו השביעי של פול מקרטני והחמישי של ווינגז, שראה אור בסוף מרץ 1976.</p><p><br></p><p>האלבום הזה יצא פחות משנה לאחר Venus and Mars, והוא נולד במהירות שיא מתוך צורך מעשי: הלהקה הייתה בעיצומם של סיבובי הופעות עולמיים מאסיביים, ופול ידע שאלבום האולפן הבא יוכל לצאת רק ב 1977. </p><p><br></p><p>הוא היה חייב דלק חדש שימשיך להזין את גל ההצלחה המטורף של Band on the Run ו Venus and Mars, ויכין את הקרקע לקראת הטור האמריקאי הענק באביב 1976.</p><p><br></p><p>סיבוב ההופעות הבריטי שנפתח בספטמבר 1975 תפס תנופה אדירה והזכיר מאוד את הטור של הביטלס עשור קודם לכן בסוף 1965 לאחר יציאת Rubber Soul. </p><p><br></p><p>משם הלהקה המשיכה לסיבוב קצר באוסטרליה, ובין לבין פול המשיך לכתוב שירים, כולם בצל המטח הארסי של המבקרים הבריטים, שקטלו את יצירתו וכינו אותה &quot;רדודה&quot;, &quot;ילדותית&quot; וסתם &quot;שירי אהבה טיפשיים&quot;.</p><p><br></p><p>בדיוק ברוח הזו נולד האלבום החדש. פול אמנם ניסה לכתוב קטע אפל יותר, אבל חזר מיד לשירי האהבה הטיפשיים בגישת &quot;דווקא&quot; מבריקה: אם המבקרים רוצים שירי אהבה פשוטים, הם יקבלו אותם.</p><p><br></p><p>את &#39;שיר הנושא&#39; הבלתי רשמי של האלבום Silly Love Songs, הוא עטף בעיבוד מורכב ומתוחכם להפליא, ניגוד מוחלט לטקסט ולנושא הפשוט שהשיר עוסק בו.</p><p><br></p><p>התוצאה היא אלבום שונה של ווינגז, שנראה שנוצר כלאחר יד בכוונה תחילה כמענה ישיר לתסכול המצטבר מהביקורות הקשות, אבל עדיין מציע כמה משירי האהבה הטיפשיים והיפים ביותר של פול.</p>